מאת ג’ון מורטון
שוב באפריל? כְּבָר? אני מאמין שבעיית הכלבים השנתית היא רעיון נהדר. אני אוהב את המעבדה הצהובה שלנו, רוזי, עם זאת אני חושש שכיסיתי הכי הרבה בכתבה של השנה שעברה. ובכן, אולי לא הכל. עכשיו של רוזי בת 10, זה 70 שנים בכלבים. אנחנו עדיין לוקחים אותה לטיולים כמו גם על טיולי סקי קרוס קאנטרי, שהיא אוהבת, עם זאת עלינו להיות מודעים למרחק. אנו ברי מזל שיש לנו שבילים מטופחים בקרבת מקום, שם בעל הקרקע מברך על כלבים. למעשה, בטיול שנערך לאחרונה, הוא עקף אותנו במכונת הטיפוח שלו, עצר לשוחח, כמו גם דייג מעט עצם חלב מכיסו לרוזי לפני שהוא חזר את טיפוחו. מחווה זו מייצגת חיבה עמוקה לכלבים, שמסיבות לגיטימיות במיוחד אינן מבורכות בכל מרכזי הסקי.
אם התנאים נכונים, אבקה ארוזה, שלג יבש כמו גם לא הרבה ירידות ארוכות ומהירות, רוזי עדיין יכולה להתמודד עם סיורי ג’רזי פלומיננסה סקי עד 10 ק”מ לערך. הגבעות דאון הן הנושא, מכיוון שלמרות גילה המתקדם, היא נשאלת נחושה להיות ראשונה. אם קיי כמו גם אני בוחר מסלול הכולל מספר ירידות ניכרות, שרוזי עדיין תוקפת בנטישה, בימים העומדים בטיול, יש לנו כלב נוקשה ואטי. אני מניחה כי קובע משהו על סדר העדיפויות שלנו, אם אנו בוחרים מסלולי סקי רכים כדי להבטיח שלא נשלם את בן זוגנו הנאמן והארבע הרגליים. זה גם מציין משהו על הכלב שלנו, שמעריך את השמחה לקרוע מסלול סקי מספיק כדי לסבול שרירים נוקשים וכואבים לכמה ימים לאחר מכן.
של התוכנית אלטרנטיבה ברורה היא פשוט להשאיר אותה בבית בזמן שקיי כמו גם אני הולך לגלוש את השבילים הקשים יותר. רוב בעלי הכלבים יכירו בכך שזו פשוט לא אפשרות. שיאי ימיה של רוזי הם היציאות שלה, בין אם הנסיעה הלוך ושוב בחניה לעיתון הבוקר, או סיור סקי חוצה מדינות אחר הצהריים. לאמיתו של דבר, אם היום מתחיל לחמוק בזמן שקיי כמו שבסופו של דבר הייתי נספג גם במה שאנחנו עושים, רוזי תיתן לנו להבין שהגיע הזמן לטיול כלשהו. כמו שהיא תמיד צודקת, אנחנו תמיד מרגישים רעננים אחרי הפסקה בחוץ.
מאפיין נוסף שנראה כאילו מופיע עם בגרותה הוא סובלנות מוגבלת להרגלי נעורים מכלבים אחרים. אולי מכיוון שהיא נפרדה מההמלטה שלה מוקדם למדי, רוזי תמיד הייתה יותר מכוונת אנשים. היא צופה בחריצות אנשים, ומשלמת עניין מקרוב לפעילותם כמו גם לרמזים. לעומת זאת, היא מעולם לא הייתה מוקסמת במיוחד מכלבים אחרים. בטיולים שבהם נמצאים כלבים אחרים, היא תשתתף באי רצון בברכת הרחרח החובה והמשותפת, אולם אין לה עוד עניין רב במשחק המרדף אחר כך. אם כלב כלב מתמשך וצעיר יותר, כמו גם קופץ לרוזי כדי לגרום לה לשחק, קליפת עוצמה אחת מהזקנה מאפשרת לילד להבין שהיא לא מעוניינת.
אני מאמין שבדקתי איפשהו שתחושת הריח של כלב היא פי 70 יותר חריפה מזו של אדם! קשה לי לדמיין איך זה היה להיות תחושה של ריח פי 70 חזק יותר. אני לא ג’רזי צ’לסי בטוח שהייתי רוצה אפילו לנסות את זה. עם זאת, זה מסביר מדוע רוזי מכסה בערך פי שניים מהמרחק שאנחנו עושים בכל סוג של טיול, ומסתובב כל הזמן מהדרך שלנו כדי לרדוף אחרי ריח אקזוטי נוסף. אני יכול רק לדמיין שההיתוך כמו גם הפשרת שלג באביב יוצר עבורה משתה ריח שהיא מעבר לתיאור.
רוזי מוקדשת בצורה מדהימה ללוח הזמנים שלה. למרות שיש הרבה פעמים שהיא מפגינה ג’רזי נאפולי סבלנות מדהימה, גם לה שעון פנים פנומנלי. קיי כמו גם אני בדרך כלל גדלה מתישהו בסביבות השעה שש בערב, אולם אם אנו ישנים, אנו יכולים להיות בטוחים לנוזל מצד המיטה המעיד שהגיע הזמן לקום, כמו גם חשוב מכך, להאכיל את הכלב. ללא קשר לאירועי היום, בין אם זה כלל שעה מעניינת כמו גם מעוררת של צללת אפה בשלג לאורך שביל מיוער, או סתם שכיבה על שטיח החלל המגורים, ומגן על המרפסת הקדמית מפני הוצאת סנאים אדומים, רוזי תודיע לנו, כמעט לרגע, כששעה שש, זמן רב.
בדיוק כמו שבעיית הכלבים באפריל הזו הפתיעה אותי בכך שהופיעה כל כך מהר, נראה בלתי אפשרי שרוזי כבר הייתה איתנו 10 שנים. זה מספק גם תזכורת מחממת לב לכל התענוג שהיא סיפקה למשק הבית שלנו בעשור האחרון, בנוסף להחלטה כדי להפוך אותה לזמן להישאר איתנו לפורה ככל האפשר.